ראיון עם קלוד מקנייט מהרכב הג'אז הקולי - TAKE 6 ועם בראיין מלוף איש הסאונד של ההרכב

הצעתי להם משקה, בריאן נעתר לכוס בירה וקלוד ענה "אינני שותה". אף פעם? שאלתי, "אף פעם". מה בקשר לקולה? שאלתי, "קולה זה בסדר, תודה". ענה בנימוס.
תזהר לא להשתכר אמרתי.
שוחחנו ארוכות על נושאים שונים. בחרתי להביא כמה מהדברים אודות המוסיקה והסאונד של ההרכב.
עופר: קלוד, לפני מספר שנים, כשגרתי בבוסטון, ראיתי תוכנית טלויזיה עליכם שם דובר כי ארבעה מכם הכרתם באותה מכללה. האם היתה זו מכללה מיוחדת לזמרים גאונים או קולג' למוסיקה או סתם קולג'.
קלוד: "היה זה קולג' רגיל ואפילו לא קולג' למוסיקה, אני למשל, למדתי כלכלה, וחברי למדו הנדסת אלקטרוניקה ומנהל עסקים. לאחד מאיתנו יש דוקטורט במוסיקה, זה שניגן פסנתר בהופעה במספר קטעים". (אגב פסנתרן מדהים).
"בהתחלה היינו שלושה והיינו מתאמנים בשירה בשירותים ששם האקוסטיקה מהדהדת מצוין. אחר כך הצטרף אלינו הזמר הרביעי שאף הוא למד באותו קולג'. עם הזמן גדלנו לשישה".
עופר: מי מכם כותב את העיבודים?
קלוד: "כולנו כותבים. בעיקר מרווין וורן, מרק קיבל ואני, ולכולנו טעם מוסיקלי דומה. כולנו גדלנו על אותה מוסיקה".
עופר: למשל?
קלוד: "כולנו אהבנו להקה ווקאלית בשם Singers Unlimited"" אני לא יודע אם שמעת עליהם. להקה של 4 זמרים וזמרות המקליטים עיבודים של ארבעה קולות ולפעמים מכפילים עצמם באולפן. בשנות ה- 70 הם היו הטובים ביותר".
עופר: בודאי שאני מכיר אותם. כשלמדתי בברקלי Vocal Arranging (כתיבה לזמרים), היינו מקשיבים המון לביצועים שלהם ומנתחים אותם. העיבודים שלהם וההרמוניות אכן מדהימים, הם גם שרים מאוד מדויק, אך בשירה שלהם חסרו לי תמיד נשמה ו- Feel דבר שכל כך מאפיין אתכם.
קלוד: "זה בדיוק מה שרצינו, כשהקמנו את הלהקה, מרוין ואני (מרוין בינתיים עזב), לתרום ולחדש - שירה מדוייקת עם הרמוניות ג'אזיות מורכבות אבל להוסיף את הסגנון שלנו – Soul" (נשמה).
עופר: בראיין, בקשר לסאונד, בקטעים מסויימים ההרכב נשמע כמו סימפול (דגימה) של תופים או מכונת תופים, איך אתה עושה את זה.
ברייאן: "באופן כללי TAKE 6 מוגברים באופן די טבעי. אחד הזמרים אחראי על תפקידי התופים ועל אפקטים מיוחדים, חצוצרה וכו'. לאותו זמר מוקדשים 3 ערוצים במיקסר בעלי EQ מיוחד ואפקטים שונים. בזמן ההופעה בקטעים מסויימים אני מנתב אותו מערוץ לערוץ וכך מתקבל האפקט ששמעת. זו הדרך היחידה לעשות את זה.
כשאני מכוון את הערוצים האלה אני לא מסתכל על המיקסר, כיון שמצב הכפתורים נראה כל כך לא הגיוני, שעדיף להקשיב עם האוזן לסאונד המתקבל מהערוצים, בלי להסתכל איך זה נראה".
עופר: זמר הבס שלכם נשמע מדהים, האם אתה מחזק אותו ב EQ מיוחד?
בראין: "ה EQ הוא די רגיל, מה שכן, בגלל שהוא יורד לצלילים מאוד נמוכים בהם השירה מאוד שקטה וחסרת עצמה, אני מגביר את הווליום שלו לפי הצורך. למעשה יד שמאל שלי נמצאת כל ההופעה על ה- Fader שלו וזזה כל הזמן, כך שהסאונד לשאר חברי ההרכב בעצם מתבצע ביד אחת בלבד שנותרת חופשיה".
עופר: זה מדהים, זמר הבס נשמע יציב כמו כלי נגינה.
ברקע מתנגן הג'אם בעוצמה ואנרגיה רבה. לפתע פנה אלי ברייאן: "ישראל היא מעצמת ג'אז, תראה איזה רמה יש לנגנים כאן ואיזה קהל צעיר ונפלא יש לכם. בשום מקום לא ניתקלתי בתופעה כזו".
הודיתי לו בנימוס והסברתי לו שבפסטיבל נוצרת "מציאות דמיונית" של ג'אז. למרות שהפסטיבל משקף את הרמה של המוסיקאים, ומראה את הקהל הנפלא, כשאנחנו חוזרים כל אחד לביתו בתום הפסטיבל, המציאות ביום-יום פחות ורודה וסצנת הג'אז פחות מאירת פנים. אבל בכל מקרה הקהל והמוסיקאים הם שלנו וכיף לראות אותם מתנקזים לשבוע בפסטיבל הג'אז, פסטיבל שקשה לחזור ממנו לשגרת היום יום.