את חוויותיי מהמופע "ימות המשיח" אתחיל מהסוף. חשבתי לתומי שהחיבור בין דני ליטני עם עופר ואיריס פורטוגלי יהיה מעניין ומפתיע. אכן צדקתי, המופע אכן מעניין ומפתיע, אבל לא רק.
יש בו שילוב של ישן וחדש. דני ליטני ה"ישן" בקולו המחוספס כאילו קם לתחייה, השיל מעצמו בערך שלושים שנים, נראה ונשמע חדש עם צמד הפורטוגלים, עם הנגנים ובמיוחד עם מקהלת הגוספל הנהדרת במגוון עוצמות קולותיה.
המוסיקה, גם כן, הייתה מרגשת ומלהיבה עם הרבה קצב והקהל הגיב בשירה ובכפיים ונכנס לקצב מטורף. אפילו אדיש כמוני מחה כפיים ונכנס לקצב....כאילו צעיר בכמה שנים.

המופע כלל קלאסיקות, רובן בעברית: "לא טוב להיות האדם לבדו", "תפסתי ראש על הבר", "משבר אמון", "ימות משיח", כשם המופע, ו"לפתח הר געש" כולם בסגנון המוסיקה השחורה, הבלוז והגוספל.
שירים נוספים ומוכרים בוצעו כדואטים בין איריס פורטוגלי לדני ליטני, למד ביצועים מרתקים ומרגשים באנגלית של "Moanin" ובמיוחד "Bohemian Rhapsody" של קווין שעלה לעוצמות גבוהות ממקהלת הגוספל וסחף גם את הקהל לטירוף קל.