זו אני שורה 9 כסא 3 מאמש.

אשתף כאן בחוויתי איך עפר אוחז בשרביט הקסם המכוון אל מקהלתו,

ומוציא מתוכם אותות ומופתים.

כשיש הרמוניה בין שניים זוגיים, זה נישזר וניקשר ועובר וזורם לכולם,

בחוט של צלילים ותנועה שהופכת את כל המופע לאהבה אחת גדולה.

 

עפר ואיריס הביאו דואט, כאילו מאולתר ,כאילו ישלו שפה משלו,

מעין דו-שיח ווירטואוזי ,שאתה מנסה להתאמץ להבין ובעצם כל-כך נינוח,

קסום.

איריס לקחה אותי אל קולות מן העבר,של זמרות ג'אז ואל קולה שלה הממכר.

עפר כמו מלך ששולט עם הרבה חן ,או כמו אבא דאגן ,יוצר בפשטות מיזוג

והרמוניה בין כולם ומוליך אותנו אל סגנונות שונים כשהוא משלב ומעבד בתוכם,

את הסגנון הישראלי.

אפשר לומר שאם חשבת לרגע שהנך צופה במקהלת גוספל שחורה בכנסייה,

לרגע הנך עובר במעבר רך ומסנוור אל בית הכנסת, או לאיזו רחבת הורה בדרך.

 

בין קטעי הקישור והשיחה שהם מביאים השניים עם הקהל , אתה מרגיש הכי

אינטימי, הכי שותף, כאילו סבבת בעולם ואתה מרגיש בבית.

 

ויש עוד מה לישמוע ולומר על ההופעה.

אולם לסיום אסיים בקטע מרגש שהמקהלה הביאה בשיר של queen

mama mia let me go

אני בקצב שלי מסיימת ש:

mama mia let me come

 

נישבתי , אז חבריי היקרים , לכו ותספגו כמעט מהכל.

הללויה.