אהבתי בעיקר את הקטעים הווקאלים. קולה העשיר של איריס , ביחד עם העיבודים המרשימים , הוא לדעתי הנכס החשוב ביותר של ההרכב. הפן הברזיאלי לדעתי מוציא את הטוב ביותר מן ההרכב, מבעד לעניים עצומות הייתי ממש יכולה לדמיין את פלורה פורים שרה מולי ואנטוניו קרלוס ג'ובים מלהטט על הפסנתר.
אני רוצה גם להדגיש את גדולתו של אילן סאלם , הבנאדם כוכב עליון. מעבר להיותו המורה היחיד ברימון שבאמת יודע מה זה ג'אז, אילן גם הייטיב לנגן עם נגנים מפורסמים במידה זו או אחרת , כמו יוני רכטר , אחינועם ניני ויהודית רביץ, מה שלא מפריע לו להשתעשע עם אמני אוונגרד , כמו להקת סימפוזיון. באמת מדובר בפנומן צנוע, אולי אף צנוע מדי.