ג'אז - החוויה

ספרדית אני לא מדבר והאנגלית שלהם היתה עילגת להחריד, אבל תוך רגעים ספורים נוצרה ביננו ידידות עמוקה שנמשכת עד היום.
הידידות הזאת היתה תוצאה ישירה של נגינתנו המשותפת, שקרתה באופן ספונטני, ללא מפגש מקדים, ללא חזרות וללא התראה.
ידידות כזאת היא דבר שכיח בין נגני הג'אז, כיוון שהג'אז הוא שפה שמחברת אנשים שיש להם מכנה משותף אחד, למרות היותם מתרבויות וארצות שונות. יש בשפה הזו ספונטניות, יצירתיות, ביטוי אישי, קשב ואהבה.
לכאורה הכל פשוט, אבל מתברר שלא כל אחד יכול "לדבר" בשפת הג'אז. ישנם כאלה
שמסוגלים רק להקשיב ולהבין אותה, וישנם אלה המסוגלים גם לדבר אותה – המוסיקאים, שעליהם ועל השפה המיוחדת שלהם רציתי להרחיב את הדיבור.

האסוציאציה המיידית ביותר שמתקשרת לג'אז הוא האלתור, אשר מהווה אחוז נכבד מהיצירה הג'אזית. האלתור בג'אז הוא אלתור קונספטואלי קומפוזיטורי.
בכדי לאלתר, על נגן הג'אז להיות מסוגל לנגן במקום ובאופן מיידי הלחנה או יצירה מוסיקלית בעלת משמעות, הגיון סגנון ומוסיקליות, להיות מצויד בידע, ניסיון וביכולת להביא לידי ביצוע את הרעיונות שמתעוררים במוחו.
המיומנות היא איפוא, אחת התכונות ההכרחיות ביותר אצל נגן הג'אז, אשר כוללת יכולת נגינה טובה מאוד במהירויות שונות, בהתאם לאופי המוסיקה. הכרת הסגנון והעיקר המוסיקליות (MUSICAL TOUCH).
במפגש בין נגני הג'אז יוצאים להרפתקה מוסיקלית. הצפוי והבלתי צפוי חוברים יחדיו.
הידע, הניסיון והקשר בין הנגנים יוצרים מצלול (SOUND) ייחודי לקבוצה, והיצירה המוסיקלית- הג'אזית מתהווה בזמן אמת.

ההרגשה המיוחדת שאופפת את הנגן בזמן אלתור מוצלח עם קבוצת נגנים מעולה, קשה לתיאור. יש בהרגשה הזאת אלמנטים של סיפוק מהיכולת להתגבר על אתגרים מוסיקליים, שקשורים בקצב, מהירות, הרמוניה והרגשה. יש בה הנאה מהיכולת להוביל את האלתור על פי רצונך, ויש הנאה רבה מן הקשר עם המוסיקאים, שמתבטא בהעברת מסרים מוסיקליים, ביצירת גירויים, בהזכרת אסוציאציות מוסיקליות או בתגובה דינמית של נגן אחד או של כל הנגנים זה כלפי זה.

האלתור הג'אזי מסוגל לצאת לפועל בזכות שני גורמים, שלכאורה מנוגדים זה מזה: האינדיבידואליזם של הנגן הבודד לעומת עבודת הצוות של הקבוצה כולה.
כדי ששני גורמים אלה יתחברו, למרות הניגוד ביניהם, חייבת לדעתי, לשרור אהבה גדולה בין אנשי הג'אז שמנגנים ביחד.
זוהי אהבה שמתבטאת בפרגון, הערכה, יכולת להקשיב, להבין ולהשיב, ליזון ולהזין, לדרוש ולנסות להשפיע, ויחד עם זאת להיות מסוגל לוותר בשעת הצורך.

תופעה נפוצה בהרכב ג'אז היא שנגנים בני 60 מנגנים עם נגנים בני 20. הגיל או הפוזה הם חסרי משמעות ברגע האמת של הנגינה ביחד. אם אתה יודע את אשר עליך לדעת, אתה שווה בין שווים, ובמצב כזה נותר לך רק ליטול חלק בשיחה רגשית ואינטלקטואלית בשפת הג'אז.

כבר נאמר הכל על יכולתה של המוסיקה על יכולתה של המוסיקה לקשר, לרגש ולהשפיע על בני אדם. לג'אז יש היכולת לעשות זאת באופן מיידי ובלתי אמצעי, ובכך הוא עולה על צורות מוסיקליות אחרות, במיוחד בכל הקשור לאינטראקציה בין הנגנים שנוטלים חלק בסיטואציה הג'אזית. נגני הג'אז ביפן, ישראל, צ'ילה, ונורבגיה מכירים רפרטואר משותף וניחנים בהרגשה מוסיקלית משותפת.

הג'אז של היום פתוח להשפעות מוסיקליות חדשות, שהיו זרות לו לפני עשור אחד או שניים, ואנו עדים לשילובם של מזרח ומערב, אפריקה ואירופה, דרום אמריקה והודו ועוד. נגני הג'אז הם אלה שיצאו לחפש מצלולים וכיוונים חדשים כדי להרחיב את התקשורת, כדי לתת ולקבל צבעים חדשים למוסיקה, וכדי להעלות את רמת האתגרים המוסיקליים.